אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין (מתוקן)

תביעה על סך של 19,675 ₪ בגין נזקים שאירעו לאוטובוס של התובעת מ.ר. 8640501 (להלן: "האוטובוס") עקב התנגשות של האוטובוס עם משאית מ.ר. 2168370 (להלן: "המשאית") המבוטחת על ידי הנתבעת, ביום 4/7/12.

אין חולק כי התאונה ארעה בחניון התובעת בנתניה, בעת שהאוטובוס יצא ממפרץ חניה והמשאית נסעה בנתיב נסיעה בחניון (ראה צילום הזירה בת/2).

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם יציאת האוטובוס מהמפרץ, נעשתה בחוסר זהירות או שמא המשאית נהגה במהירות ולא הבחינה באוטובוס שעומד לצאת.

כבר עתה אומר, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים אומר כי אחריות התאונה מוטלת על כתפי נהג האוטובוס בעוד שלנהג המשאית רשלנות תורמת בשיעור של 10%.

נהג האוטובוס העיד בפני, כי לאחר שהניע ובעת שהחל לנסוע שם לב כי ישנה תקלה במכשיר של הטכוגרף. המחוון של הטכוגרף נמצא ליד הגה בלוח השעונים, וקיימת נורית אזהרה אשר נדלקת בעת תקלה. נהג האוטובוס העיד, כי בעת שיצא מהחניה ותוך כדי נסיעה, ראה שהנורית דולקת (ראה עמ' 4 שורות 18-30). לאחר שהחל לנסוע לפתע חש בחבטה בחלק הקדמי השמאלי של האוטובוס.

בעדותו, לא מסר נהג האוטובוס כי בעת היציאה מהמפרץ הסתכל ימינה ושמאלה, ורק בחקירה הנגדית סיפק את הפרט האמור (עמ' 5 ש' 3-4).

לעומתו, נהג המשאית העיד כי הוא נסע בנתיב הנסיעה של החניון, כשלפתע האוטובוס יצא מהמפרץ ולא היה סיפק בידו להאט או לעצור.

יצויין, כי מת/2 עולה כי מדובר בנתיב נסיעה ישר וגדול ואף נהג האוטובוס העיד כי למעשה לא היה שום דבר אשר חסם את נתיב הראיה. (ראה עמ' 5 שורות 16-17).

עוד יצויין, כי כאמור מדובר במשאית וקשה להלום טענה שלא ניתן להבחין בה, וכי רק "לפתע" חש נהג האוטובוס בחבטה.

נוכח עדויות אלה, סבורני כי יש מקום להעדיף את גירסת נהג המשאית על פני נהג האוטובוס. אני קובע כי בעת היציאה מהמפרץ, דעתו של נהג האוטובוס הוסחה אל נורית האזהרה של מחוון הטכוגרף, ולכן הוא לא הביט שמאלה ולא ראה את המשאית המתקרבת.

ב"כ התובעת ניסה להוכיח באמצעות השרטוט נ/1, כי הפגיעה בין הרכבים היתה במאונך. בעוד שבעדותו בבית המשפט מסר נהג המשאית כי נקודת המפגש היתה בזוית וכי בענין זה, שינה נהג המשאית גירסאות.

גם אם הדברים נכונים, הרי אין בכך כדי להשליך על שאלת האחריות לתאונה.

כאמור, המדובר באירוע שהתרחש עקב יציאה פתאומית של האוטובוס מהמפרץ, כאשר דעתו של נהג האוטובוס לא היתה נתונה לנתיב הנסיעה והוא לא הבחין במשאית. לכן לשאלת זווית הפגיעה אין כל רלוונטיות.

יחד עם זאת, סבורני כי יש לייחס לנהג המשאית רשלנות תורמת, בשיעור של 10% שכן כפי שהוא העיד, המדובר בחניון מלא באוטובוסים החונים במפרצים. לכל נהג בנתיב נסיעה זה חייבת להיות ציפיה כי בכל רגע נתון יצא אחד האוטובוסים ממקומו. לפיכך, מחוייבת נסיעה איטית וזהירה ביותר והתרשמתי כי אילו נהג המשאית היה עושה כן, היקף התאונה היתה נמוך יותר וייתכן שהיא אף היתה נמנעת מלכתחילה.

באשר לנזקים הנתבעים: נתבעו נזקי האוטובוס בסך של 11,443 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסך של 1,349 ₪. סכומים אלה הינם סכומים מוכחים אשר אותם יש לקבל.

טענת התובעת בדבר הפסד הכנסה לא הוכחה, ולא הובאו עליה ראיות. על כן, יש לדחות את התביעה בראש זה.

נוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,279 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27/1/13) ועד ליום התשלום בפועל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי – כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.